מערכת רדיו־טלפון טקטית.
בשימוש צבא ארה”ב במלחמת העולם השנייה.
בשימוש צה”ל במלחמת סיני (1956), במלחמת ששת הימים (1967), במלחמת ההתשה (1967–1970) ובמלחמת יום הכיפורים (1973).
שימש עם ציוד נושא טל-101, טל-401 וטל-408 לעורקי רדיו־טלפון ניידים, לטווח עד כ־30 ק”מ (בקו ראייה).
פועל בתחום התדרים 70 עד 100 מה”ץ; את”ד (אפנון תדר); הספק שידור 40 ואט; קביעת תדר באמצעות גביש; 300 ערוצים; מקור מתח: 110 וולט ז”ח.
רוחב סרט של 500 עד 12,000 הרץ, שאיפשר העברת ערוץ טכנאים וארבעה ערוצי שמע. הורחב לאחר מלחמת ששת הימים עד 20,000 הרץ, ואיפשר העברה של ערוץ טכנאים ועד שמונה ערוצי שמע.
ציוד עיקרי: משדר מח-2, מקלט מח-3, אנטנה אנ-19 (שכללה תורן שמונה חוליות בגובה 12 מטר, ציוד עזר להקמה ואנטנת יאגי שלושה אלמנטים אנ-200).
אביזרים עיקריים: מסנן הסתעפות 85 (שאיפשר הפעלת משדר ומקלט על אותה אנטנה), אביזרי שמע, חלפים, ארגזי הובלה.
