פנס איתות ‘סטן’

פנס איתות חשמלי שכונה ‘סטן’, על שום דמיונו לתת־המקלע הבריטי סטן.
בשימוש צבא ארה”ב במלחמת העולם השנייה, לראשונה – בפלישה לנורמנדי (1944).
בשימוש צה”ל במלחמת העצמאות (1948). לגדוד חי”ר הוקצו חמישה פנסי איתות.
איפשר תקשורת בקצב של כ־10 מילים בדקה, בטווח של עד 2,000 מטר ביום, 8,000 מטר בלילה.
מופעל מכתף המפעיל כמו כלי נשק, ואז מאותתים באמצעות ה’הדק’, או כשהוא מותקן על חצובה, ואז מחברים אליו מפתח מורס חיצוני.
הצופה השתמש במשקפי ראייה אדומים מיוחדים או הרכיב מסנן אדום על משקפת שדה.
מבוסס על נורת ליבון במתח 6 וולט, ראי מחזיר, ומסנן אור (אדום או לבן); מקור מתח: חמש סוללות 1.5 וולט בט-30, המוכנסות ב’קנה’ המכשיר; משקל: 3.75 ק”ג.