מקלט־משדר תג”ם נישא, בשימוש בדרג הלוחם.
בשימוש צבא ארה”ב מתחילת שנות ה־60 עד אמצע שנות ה־80.
בשימוש צה”ל במלחמת ההתשה (1967–1970), במלחמת יום הכיפורים (1973) ובמלחמת שלום הגליל (1982). מק-77 נכנס לשימוש במקביל למק-25 בתחילת שנות ה־70.
תחום תדרים 30 עד 75.95 מה”ץ, בשני בשני תת־תחומים: 30.00 עד 52.95 מה”ץ, 53.00 עד 75.95 מה”ץ; את”ד (אפנון תדר); 920 ערוצים; הספק שידור: מק-25 – 1.6 ואט בתחום הנמוך, 1.1 ואט בתחום הגבוה; מק-77 – 1.75 ואט בתחום 30 עד 49.95 מה”ץ, 1.50 ואט בתחום 50 עד 70.95 מה”ץ, 1.0 ואט בתחום 71 עד 75.95 מה”ץ; ניזון מסוללה בט-386 (שבמשך השנים הוחלפה לבט-3386 ובט-5598); משקל: 10 ק”ג; טווח: עד כ־8 ק”מ
מקלט־משדר של מק-25 כונה מח-505, מקלט־משדר של מק-77 כונה מח-841. חיצונית – המכשירים זהים.
אביזרים: אנטנה קצרה אנ-892 עם חוליה גמישה, אנטנה ארוכה אנ-271 עם בסיס בא-591, מערכת יד מעד-189 או מעד-250, רמקול רמק-25.
טכנולוגיה של טרנזיסטורים. במק-25 (מח-505) שפופרת ריק בדרגה הסופית של המשדר; במק-77 (מח-841) טרנזיסטור בדרגה הסופית של המשדר.
מכשיר קשר תג”ם נישא מק-25/מק-77
